ערכת קפה היא חלק בלתי נפרד ברשימת הציוד של כל מטייל, והשימוש נפוץ בין אם במהלך טרק ו"כיבוש" פסגה גבוהה בה הקפה נותן פסק זמן מהעולם כאקט של סיפוק ובין אם על גדת נחל או בצילו של עץ גדול.

ניתן לחלק את הגזיות לשלוש קבוצות עיקריות מבחינת המבנה ואופי השימוש שלהן:
1.גזיה קלאסית: גזיה חזקה ויציבה שיושבת מעל הבלון.
2.גזיה קומפקטית: גזיה קטנה אשר מתאימה למטיילים שמעוניינים לחסוך במשקל, ולרוכבי אופניים. גזיות אלו יותר עדינות מהגזיות הקלאסיות, אך מטייל שיודע לשמור על הציוד שלו לא צריך לחשוש אלא רק להיות מודע ולשמור על הגזיה בהתאם.
3.גזיה אלפינית: גזיה המחוברת לבלון באמצעות צינור   המוליך את הגז, ואינה יושבת מעל הבלון אלא על הקרקע. היתרון המשמעותי הוא שניתן להעמידה כמעט בכל תוואי שטח וכך היא איננה חשופה לרוח. גזיה זו מתאימה בעיקר לתרמילאים ומטיילים אשר מתכננים לשתות ולבשל בשטח.

מדדים לייעודה ולטיבה של גזיה:
1.סוג הלהבה
להבה מרוכזת (רוטופליים) – מדובר בלהבה סיבובית ומרוכזת במיוחד אשר מרתיחה מים במהירות גבוהה. להבה זו אינה מתאימה לבישול, אולם היא פחות רגישה לרוח בהשוואה ללהבה מפוזרת.
להבה מפוזרת: להבה שעוצמתה מפוזרת בצורה רחבה יחסית ומאפשרת שליטה גבוהה יותר בעוצמה. להבה זו מתאימה גם לבישול וגם להרתחת מים לקפה/תה.
2.הספק: המהירות בה הגזיה מסוגלת להרתיח ליטר מים.
3.סוג הבלון: קיימים שני סוגי בלונים עיקריים, הברגה/ניקוב.
בלון ניקוב מכיל 190 גרם של גז בוטן ומבחינה כלכלית מדובר בבלון שמחירו נמוך יותר מבלון הברגה. חשוב לדעת שככל שיורדת כמות הגז בבלון כך יורד הלחץ ולקראת סוף הבלון הגזיה תתקשה לעבוד בהספק האידיאלי שלה. כמו כן, מהרגע שהבלון נוקב אין להפרידו מהגזיה עד גמר הגז שהוא מכיל.
בלון הברגה הינו בלון שסתומי, כלומר ניתן להפרידו מהגזיה גם אם עדיין נותר גז בבלון. כמו כן, לחץ הגז בבלון נשאר גם כאשר הוא לקראת סופו.
4.מצת: בחלק מהגזיות קיים מצת מובנה. המצת בגזיה מעלה בכמה עשרות שקלים את מחירה. אמנם מדובר באפשרות נוחה, אולם חשוב תמיד צריך להצטייד במצת רגיל/גפרורים.
5.חברות: כיום ישנן מספר חברות מובילות אשר מתמחות בייצור גזיות ושומרות על אמינות ואיכות של המוצר (לדוגמה: פרימוס, אמגזית, קובאה).